מקלח/ט משותפת
אוצרת: דרורה דקל
עבודה משותפת לניצן סט וסאהר מיעארי
גלריית כברי, 2015
המיצב עוסק במקומיות של שני היוצרים בגליל, מקום ילדותם, כל אחד מזווית מבטו הוא
ניצן משחזרת זיכרון מכיתה ו', בו הצליח נער מוכשר באלקטרוניקה להתקין מכשיר הקלטה נסתר שיקליט את השיחות במקלחות המשותפות של הבנות בבית הילדים והשמיע אותם באזורים הציבוריים בקיבוץ
בדיעבד, עבודת סאונד ראשונית זו השלימה את ההיפוך של פנים וחוץ. לא ניכר הבדל גדול בין צנעה לפרהסיה. הפנים והחוץ התנהלו שתיהן כזירות ציבוריות, שונות אך פומביות
סאהר מדבר על המרחב המוגן (ממ"ד) אשר הוא בונה עבור מישהו אחר- והאחר למעשה מתגונן מפניו. זהו זיכרון אישי וקולקטיבי, מחוויותיו בעבודה באתרי בנייה (בהם עבד כנער וכן בחופשים מהלימודים בזמן היותו סטודנט לאמנות במדרשת בית-ברל) סאהר היה מקשיב לשיחות מחייהם האישיים של שאר הפועלים באתר הבנייה, בהם האישי והפוליטי היה מתערבב ללא היכר. בהיותך פלסטיני אשר בונה ממ"ד, המושג 'האישי הוא הפוליטי' מקבל תוקף אירוני
כך שמתוך חווית הזהות השונה, שני הסיפורים מצטלבים בתחושת הפנים הפרוץ, הזר בביתו. על אף עוביו של הקיר הוא איננו מגן- כי אין סובייקט
במיצב- זיכרונות מוטמעים בחומר, בטקסטורה, בקנה-המידה, בטיח שפריץ, יציקת הטראצו ומעקה.
צלם קובי דונר, דרור
