Nitzan Satt

במרכז תערוכתה של ניצן סט, " יש בידי משולש ישר זווית ולא אהסס להשתמש בו", שלושה מסמליה המובהקים של החברה הבדואית: האוהל, באר המים והגמל. סט, אמנית ואדריכלית, מחילה עליהם חשיבה מודרניסטית ומחוללת בהם טרנספורמציה חומרית וצורנית המולידה היברידים מופרכים שאינם חפים מאירוניה והומור. בכך היא מתחקה על פוטנציאל ההשתנות הטמון בסמלי ייצוג של קבוצת מיעוט תחת מדיניות הגמונית, וכתוצר של מחיקה, הזרה, צנזורה עצמית ופערים תרבותיים

 

תחילתו של המהלך הטרנספורמטיבי בהיכרות בלתי-אמצעית של סט עם מערכת החינוך הבדואית בצפון הארץ, דרך שני בתי ספר שבהם היא מלמדת אמנות בשנים האחרונות. בעקבות ההיכרות אתם נחשפה גם לתפקיד הקהילתי שהם ממלאים, בהיותם, לעתים, מבנה הציבור החילוני היחיד בכפר. היות שכך, בתי הספר לוקחים על עצמם להנחיל את המורשת הבדואית, שהולכת ונעלמת עם השינוי באורחות החיים. אלא שהם עושים זאת בדיסוננס לסביבה התכנונית הכוללת של בית הספר, המשדרת מודרניזם, ניכור והאחדה – תוצר של טבלת הצרכים (הפרוגרמה) של משרד החינוך, המיושמים באופן ישיר

​

עם זאת, ניכר לעתים ניסיון להנכיח מוטיבים מן התרבות
הבדואית, מתוך רצון כן של אדריכלים לצקת אלמנטים מסורתיים אל תוך השפה המודרניסטית של המבנים. דווקא אלה מולידים את הרגעים התכנוניים המרתקים ביותר

​

שלושת העבודות בחלל המרכזי של התערוכה מציגות אובייקטים דמויי אוהל, באר וגמל –שלושה מעמודי התווך של צורת הקיום הבדואית המסורתית, המתורגמים כאן לשפה פיסולית-תכנונית המהדהדת את האלתורים האדריכליים הללו